אחד הכלים בהם אני משתמשת הוא עבודה עם דמויות ורגשות – תהליך השלכתי 

בתהליך זה נפגוש את הדמויות השונות המרכיבות אותך, כלומר להתייחס לרגש כאל דמות ולנהל איתה דוח שיח באמצעות קלפים השלכתיים או באמצעות שיחה מודעת. 

תהליך זה פותח מרחב המאפשר דיאלוג עם החלקים הקולות והרגשות שבפנים. ומאפשר לעשות עבודה מול התנגדויות ומחסומים פנימיים - (בפער שבין מה שאני רוצה שיהיה לי למה שיש לי בפועל יושבת התנגדות שאומרת - לא או אסור לי )

עבודה השלכתית ככלל ועבודה עם קלפי השלכה בפרט מאפשרת דיאלוג שונה. מאין קרש קפיצה לביטוי העולם הפנימי (הרגשי), או לפיתוח החשיבה. מאין התבוננות ממרחק על עולמנו הפנימי באמצעות סיטואציות שונות המוצגות בקלף/דמות. 

הקלפים הינם גשר יצירתי לתקשורת תוך אישית ובינאישית העבודה עם קלפים מאפשרת לנו להתחבר לדמיון ודווקא משם מהמקום הלא שיגרתי הזה לפתוח לעצמנו דרכי חשיבה וראיה שונים מאלו שאנחנו מורגלים בהם. בנוסף יש ביכולתם לסייע בפיתוח מיומנויות תקשורת וקשב. 

קלפי השלכה מטאפוריים הם קלפים מאויירים או מצולמים מתחומי תוכן שונים, כגון: עולם האגדות הפיות והמלאכים, בעלי חיים, מערכות יחסים, רגשות ועוד. המבחר הוא עצום ומרתק מאין כמוהו אפשר להגיד שהם מכילים בתוכם עולמות שלמים.


אסביר זאת באמצעות דוגמא של שיח פנימי שניהלתי בתוכי בזמן שהשתתפתי בקורס ללימוד תקשור לפני כמה שנים. 

התרגול היה בנושא העייפות שרבים חווים כרגע. הרעיון היה לתקשר ולהבין נושא זה מזויות אחרות. 

הפעם שמתי לב למה קורה לי בדיבור הפנימי שלי רגע לפני שאני מפנה שאלה שעליה אני רוצה לקבל תשובה בתקשור. 

שני רגשות משמעותיים מיד מופיעים: האחד הוא ציפייה. 

השני הוא ספק - האם אצליח לתקשר בכלל. 

הבנתי שיש לי כאן עבודה פנימית לעשות בנושא. עליי לעשות שיח עם רגשות אלו כדי לברר איתם קצת יותר לעומק מדוע הם מופיעים.


הנה התהליך:

 שיחה עם הציפייה (בדרך כלל הציפייה שלי בנושא תקשור – שהמידע יעבור במלל ואשמע אותו) 

הרחבתי קצת ושאלתי את עצמי כשאני אומרת ציפיות למה אני בדיוק מתכוונת? 

 מה הציפיות שלי בקשר לתקשו

1. שמשהו חיצוני לי יעביר לי משהו.

2. שהתשובה למה שאני שואלת נמצא שם ולא פה.

3. שזה יהיה במילים שאני לא מכירה ואומרת ויודעת. 

4. שזה יהיה שונה מהמחשבה הרגילה שלי כי אם זה עולה ספונטנית ומיידי זה מתוכי 

5. שאני צריכה לעשות משהו.

6. שאני צריכה להתאמץ. 

לאחר מכן עצרתי וניהלתי שיח עם אותו חלק בתוכי, 

שלום לציפייה שבתוכי, אשמח לשמוע.. וכך היא אמרה:

 כשאת מצפה למשהו מסויים , לא תופתעי ממנו. הפתעות זה מפחיד, זה תוקף אותך כשאת לא מוכנה, אין לך שליטה על זה, אין שם יציבות ובמה להחזיק להיאחז . אם אין שליטה והבנה יש כאוס. ככה אני שומרת אותך בטוחה ככה אני שומרת אותך שולטת בכל סיטואציה. 

עשיתי הפסקה כדי להבין (החזקת שליטה במקום שיש בו צורך לאבד שליטה) לצפות שיהיה כמו שאני חושבת שצריך להיות כדי לא יהיו לי הפתעות. 


המשכתי ונתתי מקום לספק. עם הספק היה לי קצת יותר קשר לנהל דו שיח. הוא חמקמק יותר, הוא לא ברור ונותן תחושה של לא להקיא ולא לבלוע ואז ההבנה התחילה להדהד איך זה מתחבר. 

שלום לספק שבתוכי, אשמח לשמוע.. וכך הוא אמר: התפקיד שלי אמר הספק הוא לייצר זמן ביניים להיות לא החלטי , לא שחור ולא לבן, לא לחיות ולא למות להיות אמצע להיות איזון בכאילו. ככה אפשר להיות בחוסר בחירה חוסר עשייה חוסר לקיחת אחריות.

 ואז הבנתי אם אני בציפייה למשהו יש לי מסגרת, ואם כל זה נותן יד לספק ששומר על עמדת ה"אמצע" אני תקועה וחוסמת גם את התקשורת – תיקשור. 

תהליך זה עוזר להרחיב את ההבנה וגם את החיבור לאותם חלקים שבפנים ומאפשר ליצור שינוי וריפוי.