שליטה מול הקשבה
שליטה מול הקשבה.
תמיד חשבתי ששליטה תשמור עליי, ששליטה מייצרת לי קרקע.
ואז גיליתי שזה עושה בדיוק את ההיפך🙃
גיליתי שזה משאיר אותי בתודעת מאבק, השליטה הפכה שתלטנית מידי.
יש לי מחשבה שחוזרת על עצמה או אפשר לקורא לזה סיפור פנימי שאומר- אם אשחרר שליטה, אוי ואבוי מה יקרה, זה יגמר ברע.
עושה רגע פאוז ומאמנת את עצמי (להתאמן בלהיות אני , זה אני) קבעתי עם עצמי לנסות ולבדוק. מה באמת יקרה אם לכמה שעות אנסה להרפות משליטה ובמקומה אכניס הקשבה.
רק הקשבה לא יותר מזה (התבוננות פסיבית)
הקשבה היא חכמה מולדת של הגוף (עם השנים והאנשים שסביבנו היא נחלשת ולעיתים אנו הופכים קצת לחרשים) יושבת כבר כמה ימים ומקשיבה.
מקשיבה לקולות השונים שעולים בי.
מקשיבה לרגשות שצפים.
מקשיבה למחשבות שלי.
מגלה דבר מעניין, ככל שאני מרפה משליטה במיוחד של הראש ומתמסרת וסומכת על הגוף, סומכת על מה שאני מרגישה כך תחושת הקרקע שלי גדלה וגם הביטחון.
