אכילה והסתרה


05 Dec

לפני כמה ימים כתבתי פוסט על הרמת הידיים בנושא אכילה.

בו כתבתי את המשפט " מתוך התמסרות מלאה לכל מה שיש לשיעור הזה ללמד אותי ..נכנעת לגמרי "

מצב זה של התמסרות לכניעה מאפשרת לי לעשות עבודת עומק כדי לאפשר לעצמי להיות גלויה עם עצמי מול מקומות בהם אני עדיפה להסתיר אפילו מעצמי.

רב המקומות "המוסתרים" מתחברים בדרך כלל לפחד או פחד מכאב.

תוך כדי שמתי לב לנושא מסויים שאני מבקשת לשים על השולחן ולא מתחת לשולחן.

נושא חשוב ולא פשוט בכלל ביחס לאכילה והסתרה.

כשאני עושה עבודה פנימית אני נוהגת לשאול את עצמי שאלות, לעיתים שאלות לא פשוטות וכדי לענות עליהן נדרשת ממני מידה גדולה של כנות.

בהרבה מקרים אני מוצאת שיותר נוח לי לאכול שאין קהל בסביבה שלי.

חקרתי את זה לעומק עם עצמי להבין מה מסתתר שם בפנים. (הופתעתי יש לומר)

חשבתי לעצמי כמה אוכל (הרבה) ובעקבותיו רגשות לא פשוטים כמו ביקורת כעס דחייה העלבה עצמית מסתתרים בכל הפעמים ש..

ש..אכלתי בעמידה, ואמרתי לעצמי אני רק טועמת אם יש מספיק מלח אם חריף מידי או צריך להוסיף קצת עוקץ . (לא משנה שזה תמיד בול בכל זאת צריך לטעום שוב ושוב)

ש..רק בדקתי אם אפשר ליישר עוגה עגולה (עוד לא יודעת)

ש..בדקתי אם שמים לב שגובה העוגה טיפה יותר נמוך כי ישרתי את הקרם (פיתחתי שיטה מיוחדת לכך)

ש.. בכל פעם לפני שקילה בשומרי משקל/דיאטניות/ קבוצות הרזייה הייתי צמה כל היום ובקושי שותה מים ולאחר השקילה דופקת לחמניה של הלייפ כמובן בדרך ושאף אחד לא יראה אותי אפילו לא אני.

ש..חשבתי לעצמי שאם אני אוכלת בלילה הקלוריות לא נחשבות כי זה לא אתמול ולא היום.

ש.. המחשבה שיש קשר בין מה שאני מכניסה לפה לבין הגוף ולכמה אני שוקלת או אשקול לאחר מכן החליטה להימחק מראשי.


כמה בושה ואשמה היו מלווים את זה, וכמה אנרגיות יש בהסתרה של כל אלו במיוחד מעצמי.

כמה אשמה והאשמה עצמית יש באכילה ובו בזמן בחוסר היכולת להפסיק.


ואני עוצרת ושואלת את עצמי ..

כמה שוקלת הסתרה + הלקאה עצמית + תחושות של לא מספיק טובה, התבודדות אכילה?

כמה שוקלת ביקורת ואשמה

ובושה בעצמי כמה היא שוקלת ?

הרבה.. היא שוקלת הרבה היא כבדה כמו לבנה על הנשמה.


המשפט מנגנון הרעב והשובע הטבעי עלה בתוכי.

הבנתי שהוא מסתתר חבוי מתחת ממש חבוי בתוכי בפינה צדדית בתוך המרחב שלי.

ביקשתי עזרה מההדרכה שלי שאמרה ש..

1. כדאי להתחיל ראשית מריפוי "ופינוי" טונות של אשמה של ביקורת של לא בסדר וזאת כדי לגלות בתוכי את מה ששלי באופן טבעי. מנגנון פשוט שכל מה שצריך זה ללמוד להקשיב לו.

2. לצאת למסע גילוי המנגנון שמדבר בשפה שאיני מכירה (שפת סתרים) שעליי לגלות. שפת הגוף המדבר במונחים של רעב ושובע פיזיים. (את מנגנון הרעב והשובע הרגשיים אני כבר דיי מכירה)

3. להמשיך לטפל ולרפא רגשות וכאב.


מוכנה לוותר על שפת הדיאטה המוכרת לי כבר שנים .שפה שמדברת באסור ומותר, ספירת קלוריות, כמויות, תפריטים..

מוכנה ללמוד שפה חדשה, שפה שסומכת על הגוף שלי (כפרה עליו) שאם רק אתן לו ואאמין בו ילמד אותי מה הוא רוצה זקוק וצריך.

אני בדרך הכל עוד פתוח התובנות והשאלות ..
הדרך שאני מבקשת ללכת בה היא קצת קדימה וגם קצת אחורה שואלת עונה ואז שוב שואלת ..ובעיקר לא יודעת.

❤️

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.