אכילה, רגשות, לחמניות ושאר ירקות


29 Jul

עברו כחודשיים מאז שפגשתי את אילנה רוגל והתחלתי בשינוי התזונתי: הן הפיזי (אוכל) והן הנפשי (רגשות, מחשבות)

תהליך זה הוא לכל החיים הוא אינו ממוקד בירידה במשקל (הירידה במשקל הוא רווח מהתהליך, לא אשקר ואגיד שאני ממש שמחה שנפרדו ממני 6 קג ) אך הפוקוס הוא בהתאמה למי שאני פיזית ורגשית.

הפגישה עם אילנה היתה ממש לא פשוטה עבורי, אבל (ואני לא מגזימה) מצילת חיים.

ההבנה של פגישה זאת והיישום שלה, במיוחד הרגשי הוא עניין לא פשוט בכלל (תודה אלוהימה על המטפל שלי שחר בן פורת שמלווה אותי בתהליך הזה)

אתמול היתה לי פגישת טיפול. בתחושה שלי הייתי קצת שונה מהרגיל שלי (מגמגמת, מבולבלת, מבוהלת, לא מחוברת לא מרוכזת, מתפזרת לכל הכיוונים, בהרגשה הייתי שם יותר אויר מבאמת תוכן.. מודה, השרון הזאת מפחידה אותי קצת) והביקורת ויי ויי עושה חגיגה עליי אבל לא לאורך זמן. ההסכמה להיפגש עם זה עוזרת למתן את זה.

ועכשיו גם מבינה ששום דבר הוא לא סתם או מקרי או תלוש,  כשאתה משתנה לעיתים אתה הופך להיות שונה או מאפשר לחלקי אני שונים להגיע לקדמת הבמה.

כל כך הרבה שנים מבקשת שינוי..

כל כך הרבה זמן עובדת על זה ובזה, משקיעה מסורה מסכימה חוקרת חופרת מטפלת הופכת בזה מתהפכת בזה (צונאמי במיטבו)

ואז השינוי מתחיל להגיע, הרווחים מהתהליך מתחילים לתפוס מקום ונפח במרחב שלי ואני בבהלה ופחד לעיתים עד כדי כך שלא מזהה את עצמי ..

אני :איך מפעילים את זאת החדשה אני שואלת (האוטומט שלי  - מה עושים עם זה מה עושים)

הוא: לא מפעילים הוא עונה, נותנים לה להיות אם עולה פחד מפחדים ..(הוא חוזר וחוזר שוב ושוב להיות פשוט להיות, לא לעשות, להיות)

עוד הוא מוסיף ומזכיר לי שתזונה שונה מייצרת תחושה שונה ורגשות שונים. ומעבר מדחיסות וכבדות של לחם לקלות של ירקות השפעתה רחבה יותר ממשקל וקלוריות..

זמן ביניים, זמן מעבר...ממש כמו עובר. (נו זה כבר נותן לי 9 חודשים לפחות.. להתחמם שם)

ואיך אפשר בלי קצת שעורי בית מהיקום (בכל זאת אנו בלמידה כאן בכדור הארץ)

והנה האוטומט וההרגלים תופסים בחזרה את המקום..

מפחדת יופי..

ממש מפחדת עוד יותר יופי ..

קל מידי מאוורר מידי.. (הרגשה לא מוכרת וחדשה)

לאחרונה גייסתי שיעול טורדני (בכל פעם שיש בתוכי פחד הוא מופיע) נוכח כדי שלא אפספס את הפחד..

(מחשבה -לחמניה תסדר את העניין ..)

שעה מסתובבת סביב עצמי ..

פחד, שיעול ,נחנקת.. עוברת ככה כמה סבבים.

(ביצוע - לחמניה טעימה סידרה לי יופי של עונג שאחריו כבדות בעעע)

מתרסקת לתוך הנפילה.. לא לאורך זמן, קצת הומור והתבוננות על עצמי, צוחקת על עצמי ויוצאת החוצה להליכה ..

חושבת לעצמי ואומרת, מקווה שבפעם הבאה אבחר לצאת לצעוד כדי להתמודד עם הפחד מהשינויים והמעברים מבלי תחנת לחמניה ..

סיכום שעורי בית.

בהתחלה סיפרתי לעצמי שנכשלתי (ביקורת וחברים) ושהתבוננתי קצת מקרוב יותר יכולתי לראות שהצלחתי ללמוד, מה שעזר פעם כבר לא משרת יותר.

למסקנה זאת יכולתי להגיע רק לאחר שניסיתי ועברתי שוב בתחנת לחמניה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.