23 Jan

כבר תקופה ארוכה שאני מטיילת בין שברי הלב. וזאת במטרה לאפשר לעצמי להיות האני שאני

כמה פשוט ככה קשה להיות אני.

פעמים רבות אני מסתכלת על עצמי בגאווה ומודה על הדברים הטובים שבי.

על הדברים שאני לומדת, על העולמות שאני מגלה שם בחוץ וגם אלו שבפנים.

על הדברים הטובים שהעניקו לי הוריי.

אך בתקופה זאת בחיי בה אני מבקשת לגדול ולהתפתח לא פעם אני מוצאת את עצמי עומדת מול מקומות של הימנעות מתוך כאב, מקומות בהם אני ממשיכה לעשות לעצמי מה שלמדתי בחוץ.

אני יודעת שאפשר אחרת, באמת שאפשר אחרת..

ראשית רוצה להגיד שהורינו וגם אנו כהורים רוצים את הטוב ביותר עבור ילדנו, ועושים מה שאנו יודעים ויכולים באותו רגע.

שום דבר לא נעשה מתוך כוונה לפגוע, להיפך הדברים נעשים מתוך אהבה וזה מה שהכי מתסכל

בואו לרגע נחשוב על החיים ברחם.

אחדות עם גופה של אמא בהתאמה מלאה, חשים מוגנים בתוך הרחם כל צרכינו מסופקים.

הרפתקה מלאה בקסם מיוחד, ממש קבלה עצמית ללא ספקות, כל דבר אפשרי בעולם הרחם. עולם שבו הכל מתממש.

ואז מעולם שבו הסביבה הפיזית סיפקה אוטומטית את כל צרכינו (הרחם) אנו מוצאים את עצמנו לפתע בעולם שבו עלינו ליידע את עצמנו ואת האחרים שם בחוץ על צרכינו.

לפעמים אני מדמיינת לי את זה כסיפורו של חייזר שהגיע "בטעות" לכדור הארץ.

אנו נולדים (יצירה טהורה ומופלאה מבית הייצור האלוהי) לזוג הורים מכדור הארץ, ארץ זרה "לחייזר שכמונו".

תחשבו כמה מתסכל זה וכמה לא נוח ש"קבוצת התמיכה" לא מבינה את השפה שלך.

געגועים לחווית האחדות שידענו שם ברחם מציפות אותנו מפעם לפעם.

לאט לאט חווית אחדות זאת מתחילה להתפוגג מהתודעה שלנו ובמקומה מתחילה להתגבש בתודעתנו שבר. וכל מה שנשאר לנו כתינוקות זה לכעוס ולבכות, בהרבה מקרים גם זה לא עבד ואף יצר כעס כתגובה. לאט לאט גם בשיטה זו למדנו להטיל ספק (כאן למדנו לדלג על כעס)

במקום ביטחון עצמי טבעי, אנו חווים פחד לאבד שממלא אותנו בכאב אשר בתורו יוצר התרחקות מהרגשות וחמור מכך הסוואת הסבל והכאב. (למישהו יש לחמניה רכה חמה ורייחנית😁🙃)


בתוכנו מתקיים/ת אותו ילד, ועכשיו משגדלנו יש ביכולתנו להיות הורים שונים לאותו ילד/ה שאנחנו.

אחת הדרכים לעשות זאת היא על ידי יצירת מרחב מודע לילד שאתם (מרחב זה יכול להיות בדמיון, שיחה כתובה בתוך מחברת, שיחה עם חבר/ה או כל דרך שעולה בדעתכם)

מרחב בו יש הרבה : הקשבה, קבלה, אהבה , יציבות, למידה, ביטחון, והזנה. (רחם)

הקשיבו לילד שבפנים באופן יומיומי.

ילד זה יכול להיות המורה הטוב ביותר עבורכם.

ילד זה ילמד אתכם בצורה הטובה ביותר כיצד לגדל אותו לפי צרכיו.

נסו להיות כמה שפחות יודעים, הרבה פחות.

דברו אליו יותר, הרבה יותר.

תקשיבו לו יותר, הרבה יותר.

אוסיף ואגיד שילדים מדברים בשפת הרגשות, לכן חשוב להסכים לשהות ולהיות בתוך חוויה רגשית גם אם לעיתים היא לא נעימה.

דרך נוספת היא כמובן טיפול רגשי.


תנו יד לילד שבפנים, כעת זה יהיה זמן נהדר לעשות זאת.

עבור עצמכם וגם עבור ילדכם.

את הפוסט הזה כתבתי כדי להזכיר לעצמי או לכל מי שזקוק לתזכורת.

💛

29Sep
הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.