26 Mar

ממשיכה את תהליך שינוי התנהגות האכילה שלי במסגרת לימודי ה - NLP שלי במכללת רטר.

אתחיל בכך שכתיבת הבלוג שלי בו יש תיעוד החוויות שלי ממסעות הלמידה ובכלל מסע חיי הוא משאב מרפא עבורי ובנוסף אני מגלה שהוא דבר מה אותו אני יכולה לתת לאחרים.

בפוסט זה אני מתארת את החוויה שלי בצורה מפורטת כדי שאפשר יהיה לראות את שלבי החשיבה ההתנהגות וההתמודדות.


הבוקר התעוררתי מוקדם קצת אחרי השעה חמש עם רגשות לא פשוטים בעקבות עניין אישי שאני עוברת כבר תקופה ארוכה.  

כששאלתי את עצמי מה אני מרגישה, מה שעלה היה פחד, חשש, חוסר אונים.

והנה כמה שניות לאחר מכן מחשבה –

קחי לחמניה תמרחי מיונז ומעל ביצה חצי חצי (לבן קשה וצהוב חצי נוזלי)

בזמן שאני הולכת מהסלון לכיוון המטבח אני מספרת לעצמי, ארוחת בוקר, השעה 6 וחצי, ארוחת בוקר אני מספרת לעצמי.

באמת אני שואלת ?

בתוכי אני יודעת שזאת לא ארוחת בוקר, זאת הכמיהה לטעם שיוצר הסחת דעת ממה שאני מרגישה כעת..

עוד כמה דקות בתוך הרצון בתחושה של הלחמניה עם הביצה החמה והנוזלית בפה.

לאחר מכן הבנה – "לחמניית ה – ocd "ככה אני קוראת לה ..או במילים אחרות האוטומט שלי.


רצון להחליש את מה שאני מרגישה , את הכאב הפחד וחוסר האונים.

רגע אחד קטן שבו הלחמניה בפה שלי והכאב מתנתק ואיננו.

ולאחריו מה ? כמה דקות והכל יחזור.


המשכתי לעמוד במטבח כשבידי סיר קטן עם ביצים בתוך מים ..

ככה עמדתי כמה דקות בהן אני מקשיבה לכל מה שמתחולל בתוכי

לקחתי נשימה עמוקה הנחתי את הסיר על השיש.

מתוך הסכמה להרגיש ולכאוב.. (הצלחתי לוותר על העונג שבביס)

 את רגע ההצלחה הזו ככל הנראה לא אשכח עוד תקופה ארוכה ..היות וזה היה הרבה יותר מאשר להגיד לא ללחמניה, בהמשך תבינו גם למה)

הצלחתי להגיד ללחמניה עם הביצה חצי חצי לא תודה ! אני לא מעוניינת יותר בשירותיך.

ניפגש שאבחר בך כארוחת בוקר או ערב.


לקחתי כמה נשימות עמוקות, הן עוזרות לי להתחבר ולהרגיש שאני כאן איתי, עם החלק שכרגע מפחד וחסר אונים.

איתם נכנסתי למדיטציה עמוקה.

בדמיוני הופיעה שרון הנערה כדי לספר להזכיר לי להרחיב לי את הסיפור.

אשתף בחלק מהזיכרונות שעלו לי מתוקפה זו בחיי.

כשהייתי נערה פיתה/לחמניה עם מיונז וביצה חצי חצי היתה הבחירה שלי לארוחת צהריים, אותה הכנתי בעצמי תוך ויתור על ארוחת צהריים של אמא.

תחושות של חוסר אונים ושליטה ושהדברים גדולים עליי ליוותה אותי מילדות.

התמודדות עם אבא חולה ופחדים שימות ושהמשפחה תתפרק, קשיים בלימודים שחוויתי, פחדים חברתיים, גיל ההתבגרות ומיניות .. לא פניתי לאף אחד עם הקשיים שלי, האמת שלא חשבתי שזו בכלל אפשרות ..הפוקוס שלי היה בלשרוד (אז מה שקשה לי , לו קשה יותר).

הדבר היחיד בו היתה לי תחושת יציבות קביעות ושליטה. היא בארוחת הצהריים בה הכנתי פיתה עם מיונז וביצה חצי חצי. מצב בו יש לי שליטה.

הנה עד היום אני נאחזת באותו כריך כדי ליצור שקט מהרעש והרגשות.

לחמניה שתפקידה ליצור שליטה וביטחון  בכל מקום בו אני חווה חוסר ביטחון או פחד או כאב(פתרון אותו מציע לי על אוטומט תת המודע הנאמן שלי כבר 40 שנה מגיל 12 עד גיל 52) רווח משני ענק.

נזכרתי בהנחת היסוד השניה – מאחורי כל התנהגות יש כוונה חיובית וכעת יש לי שם בהירות והבנה גדולה)

חמלה גדולה עלתה בתוכי ואיתה הבנה גדולה

עבורי להגיד ללחמניה עם מיונז וביצה חצי חצי לא תודה היא ההסכמה להרגיש.

וכעת יש לי חופש בחירה , יש לי אופציות נוספות אמרתי לעצמי, ועכשיו גם אוכל לגלות אותם.


אסיים ואגיד שאני מגלה שזה הרבה יותר מהתנהגות אכילה , זה ההתנהגות שלי לעצמי.

מנותקת מעצמי או מחוברת.

❤️

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.