צמדודית


12 May

כחלק מהמסע שלי אל עצמי,  אני כותבת.

אז גם הפעם לקחתי דף ועט ונתתי ליד לכתוב לבד ללא סינון, אולי סוג של wish list.

(כזאת אני, חצי דמיון חצי מציאות עובד לי הכי טוב)

ואולי זה גם החלק שבי שזקוק שצריך ועדיין מתבייש לבקש..

מעצמו וגם מאחרים.

* הייתי רוצה שהעולם יהיה מקום בו ישאלו אותי יותר מה שלומך ? איך את ? מה עובר עליך ?

* הייתי רוצה מקום בו כשאני שואלת דבר מה התגובות יהיו לא רק תשובות ועידודים אלא שיקופים, וזויות חדשות למבט.

* מקום בו האני היודע לא יתפוס את המקום המרכזי, שהמרכז יהיה הקשבה מתוך הלב המרגיש ולא הראש החושב והיודע.

* מקום שלא אחשוש להיות נידית או נזקקת.

* מקום בו שכשאתה מבקש תשומת לב חיבוק או אהבה זה כי יש לך אומץ להיות נזקק ולפעמים גם כואב. או סתם כי אתה זה אתה.

* מקום בו יש המון נותנים עם לב גדול ורך

* מקום שמקבל אנשים נידיים קצת מעל הממוצע. ובכלל לא יקראו להם נידיים אלא סתם צמדודיים (מהמילה נצמדים חמודים)

* מקום שעוסק בחיבור ואחדות ולא פירוק והישרדות.

* מקום שזה בסדר להיות קרוב

* מקום שלא מפחד לאהוב או נזקק לאהבה או לתשומת לב או עזרה.

* מקום שאין בו מדד של כמה ולמה ואת מי זה כדאי ונכון לאהוב.

* מקום רך ונעים כמו רחם מלאה במים נעימים כמו מיכל של רגישות ורגשות, כזה שיחזיק אותך עוד קצת עד שתהיה מוכן להיוולד.

* מקום שיש בו מספיק סבלנות עד שתצליח גם אתה לראות את האור שאתה.

אומרת את זה החוצה וכמובן גם פנימה.


אפשרו לעצמכם ללמוד :

להיות נידיים או במילה חמודה יותר צמדודיים.

להיות תלותיים מידי פעם

להיות מסוגלים לבקש תשומת לב

להיות מסוגלים לבקש עזרה

להיות מסוגלים להסכים לקבל עזרה

להיות מסוגלים לשחרר את "זה בסדר אני יכולה לבד"

ללמוד שצמד המילים אני זקוק, אני צריך הם מילים של חוזק ושל קירבה.

❤️

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.