09 Apr

אני רוצה לכתוב פוסט על קנדי קראש 👧🍭🍬כן על המשחק הזה שמלווה אותי כבר מעל 10 שנים.
עצרתי להתבונן על כך מעט.
מה יש בו במשחק הזה שמלווה אותי באופן יומיומי
מה הוא מאפשר ונותן לי.

אתחיל בכך שהוא נמצא שם כאשר דרושה לי מעט הסחת דעת זמינה שנמצאת לי על המסך בסלולרי.
הוא סוג של מדיטציה מהפנטת של צבעים, מן פאזל של סוכריות ..
בכל פעם שאני מצליחה לסיים מסך יש בי שמחה כזאת ילדית של הצלחתי וגם ציפייה למה אפגוש במסך הבא.
בעבר זה היה סוג של תחרות משפחתית ..כולם פרשו מזמן כך שאני המנצחת 🤣🤣יש בי חלק ילדי שאוהב לשחק ..כך שקנדי הוא אחד מהמשחקים שלי בנוסף אוהבת לצבוע מנדלות ודפי צביעה ל"גדולים" ופעם אהבתי לשחק quest games ממוחשבים.
לאורך השנים שמעתי בתוכי לא פעם ביקורת על עצמי
מה את מבזבזת את הזמן במשחקים כמו קנדי קראש.
תתבגרי כבר..
בעוד 10 ימים אחגוג 52 ויכולה להגיד שבמקום הזה לא התבגרתי כבר ומזל שכך, כי האמת היא שאני אוהבת את זה ככה.

משהו בי נרגע שם ומרגיש בסדר להיות ככה כמו שאני.
זה בסדר שיש בתוכי מקומות שהתבגרו וגם כאלו שלא
זה בסדר שיש בתוכי חלקים שיש להם עדיין צורך ילדי.

היום אני גם מבינה שעצם החיבור הכל כך נגיש אצלי לילדיות מאפשר לי להנות מעולם מאוד יצירתי ולעיתים אפילו קסום. יש בכך הרבה מאוד ריפוי עבורי וגם עבור אחרים.
יש מספיק שרון לכל החלקים שבי.

ואם יש כאן עוד "ילדים" שמשחקים בקנדי אגיד שאני במסך 5,152 ובגלגל המזל של המתנות היומית זכיתי בכל הקופה 🤣🤣

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.