מסע, אני בדרך

למדתי שאחת מהדרכים שלי להתפתחות צמיחה ושינוי היא לזהות ולחזור למקומות הכאב.

 לפתוח ולהאיר על מקומות אלו ועל ידי כך להתחיל לייצר תהליך ריפוי.

חשוב ומומלץ לעשות זאת עם ליווי מקצועי.

באופן אישי כתיבה היא הדרך שלי לעשות סדר, לאחרונה שמתי לב שהכתיבה היא עוד ערוץ תקשור/ת שיש לי ועל הדרך גם מקבלת את מבטה של הרוח על הנושא עליו אני כותבת .

הפעם רוצה לשתף ברצף של דברים שמתחברים לדבר אחד. עוד אין לי ממש כותרת אולי בסוף הכתיבה תהיה לי כזאת.

חלק א'

בשבועיים האחרונים יושבת ודוגרת על קורס שלקחתי בנושא נומרולוגיה קבלית כדי להפוך אותה לכלי שאוכל להשתמש בה לטובת הייעוציים שאני עושה.

בין הדפים קפצה לי שורה ..היו בה כל כך הרבה ניואנסים תוקעים, הפוכים, מצחיקים, מעוררי מחשבה הומור גיחוך שהייתי חייבת לשתף במרחבי הנט.

הנה חלק מדיאלוג שהיה לי סביב העניין:

אני: "אוהב אוכל ואוכל אוהב אותך - היזהר מהשמנה" (משפט הזוי ומגוחך, זה שקפץ לי מבין דפי חומר הלימוד)

והנה וידוי - יש לי רומן עם אוכל, לפעמים החברה הכי טובה שלי זאת לחמניה.. (משפט רגיש וחשוף)

הוא: "סליחה, אבל המשפט הזה הוא שטות אחת גדולה" (בתאכלס תגובה סבבה ונכונה)

אני: נו טוב ... (אכניס אתכם קצת פנימה הלבה שלי התחילה לבעבע) והאוטומט שלי התחיל לעבוד

אני כועסת, אני נעלבת, אני נסגרת ואז מתחבאת ככה שגם לעצמי קשה למצוא את עצמי.

במקום לדבר להגיד אני מכניסה את עצמי לפינה זה כאילו מענישה את עצמי על חולשה ועל רגישות.

זה כאילו אם אתן לאחר לראות אותי כואבת נעלבת ומוחלשת הקירות יתמוטטו עליי. מה ששולח אותי מיד לפינה להחזיק.

מודה ומבינה שיש לי קושי אמיתי בלבקש עזרה. ולפעמים אפילו מרוחות האהבה שאיתם אני מתקשרת.

למען הסר ספק לוקחת אחריות מלאה ובלעדית על כל הטריגרים שעפו לי בעקבות אותו משפט.. (עושה מול נושא זה עבודה פנימית)

חלק ב'

הלבבות האהובים (קבוצת הישויות איתה אני מתקשרת) : לתפוס את הרגע, קחי מצלמה ליד וצלמי (זה כמובן בקיצור)

אני: זורמת מתמסרת לחלק היצירתי שבי

המצלמה – מדברת ומושכת אותי לעשות זום על היופי על הצבע על העדינות והרכות (מצלמת לאחרונה פרחים)

חלק ג'

היא: - "כשהקוצים שלי יוצאים החוצה אני לא בטוחה כמה מזה לשם הגנה עצמית וכמה מזה פשוט כדי לפצוע אחרים כדי להציב גבול.  אז אני כותבת על זה. על החלק האפור שבין התנסויות העבר שלנו לבין מה שבאמת קורה במציאות."

אני: מכירה את הקוצים האלו טוב ..וגם שמה לב שאותם קוצים שאני מוציאה החוצה נכנסים גם כלפי פנים ופוצעים גם אותי ..ואז נוצרת אצלי תקיפה במקום שדרושה אהבה ..

והיום הבנתי והדברים התחילו להתחבר.

במקום שדרושה אהבה (את זה המצלמה לחשה לי יום אחרי יום) אני תוקפת.

במקום שצריך לאהוב אני רוצה לחסל (גם עוד לחמניה).

שומעת את עצמי אומרת שרון את חייבת להוריד במשקל להעלים להכחיד להקטין לחסל את הק"ג ועוד ק"ג ועוד ק"ג ..לתקוף את מה שלכאורה בתרגום של הגוף מגן על נפשי העדינה.

הופה האוטומט בהיר מפוקס (מצלמה) ומובן, רגש ..סוגרת .. אוכלת.. עוד קילו להתחבא מאחוריו.

הבנתי אווו סופסופ הבנתי ומוכנה לקחת צעד קדימה מרפה מהנשק ומכלי המלחמה.

ויוצאת למסע של שלום וחופש ..עוד לא יודעת איך, לא יודעת את הדרך, אך מאפשרת לה להתגלות תוך כדי תנועה ומאחלת לעצמי שיהפו הקוצים לשושנים ..

הכותרת – מסע, אני בדרך.

והתמונה – צילום שלי -  שושנה ורודה.