החיים שלאחר המוות ותקשור עם העולם שמעבר


היום היה לי חיבור שעשה לי צמרמורות בכל הגוף .. מסתבר שיש לי הרבה מאוד מילים שם שמבקשות לצאת בנושא הזה.

אתחיל בכך שנושא המוות הוא נושא שמעסיק אותי, אני מוצאת שרוב חיי אני עוסקת רבות בנושא הזה. הרבה פעמים שאלתי את עצמי, מה המוות רוצה ממני?

אבא שלי הלך לעולמו לפני כחמש שנים. יש שם עוד המון כאב אבל יחד איתו ואולי תחשבו שאני לא כל כך שפויה.. ויודעים מה אולי דווקא להיפך שפויה מאוד. יש איזה שהוא שחרור בזה שאבא שלך מת, הוא לא יכול למות יותר.

הפחד שהוא ימות ניהל אותי כל חיי. כמה אנרגיה היתה שם בפחד הזה בשליטה הזאת בהחזקה הזאת (כאילו שאתה באמת יכול לשלוט)

באחת מפגישות הטיפול שלי שוחחתי על זה עם המטפל שלי שהציע לי מספר זוויות להסתכל על הנושא הזה , אחת הזויות הייתה להסתכל על הזווית שבה כל השעורים וההתמודדויות שלנו מאפשרות לנו בסופו של דבר להדריך אחרים (היות ובמקצועי אני מטפלת התבוננתי על נושא זה גם מנקודה זאת מה שאפשר לי לצאת מעט מהקורבנות בנושא ולהבין מה הערך המוסף שלי כמטפלת ומה זה מאפשר לי להביא למרחב הטיפולים שלי, אולי זה גם נוגע קצת ביעוד שלי)

בחוויה שלי, המוות היא סוג של נטישה מבחוץ. אך ככל שאני מתקדמת ומתפתחת אני מבינה שהמוות הוא גם חוויה פנימית. מוות פנימי יכול להתבטא בנטישה עצמית או כאשר אני "הורגת וממיתה" חלקים בי , כאשר אני לא מאפשרת לרגשות שמפחידים או לא נעימים לי להיות. כי ..וכי.. וכי..

המוות פגש אותי המוני פעמים ולא עזב, חייתי אותו יום יום (מול המון אנשים בחיי שאני אוהבת וגם מול עצמי) שנים חייתי בפחד מתמיד שכל מי שאני אוהבת ימות והתפקיד שלי זה לשמור !! לשמור על כולם.

עם הזמן הפך ועם ההסכמה שלי להרגיש הוא אף הפך להיות לי למורה משמעותי, הוא מלמד אותי שיעור חשוב בחיים. (נשמע מצחיק לא, שכנראה המוות הוא המורה הכי טוב לחיים) הוא מלמד אותי לחיות הוא מלמד אותי להפסיק להרוג את מי שאני הוא מלמד אותי להחיות את הכוחות, את הרגשות, את היכולות. הוא גם עוזר לי להמיס את אפוד המגן ואת המסכה ששמתי על פני כל כך הרבה שנים.

מול נושא זה חוויתי מצד אחד את חוסר האונים הגדול ביותר ומצד שני את היכולת והתפקיד שלי בחיים הללו.

וכעת אני רוצה לשתף בחוויות שלי סביב הנושא:

חווית סף מוות.

סביב גיל 40 חוויתי חווית סף מוות. בסיומו של ניתוח שעברתי התקשו הרופאים להעיר אותי מההרדמה. (את זה הבנתי בעקבות המהומה שהיתה סביבי לאחר שהתעוררתי)

בזמן המהומה וההתרחשויות סביבי על שולחן הניתוח ראיתי את עצמי בכניסה לחדר לא כל כך גדול צעדתי פנימה ונכנסתי לתוכו. מול הכניסה ישב איש זקן מאוד עם זקן לבן ופנים נעימות. (לימים הבנתי שמי שפגש אותי שם היה מרלין)

הוא ישב, לפניו שולחן מעץ עתיק מהודר ויפה ומאחוריו דלת עץ גדולה כבדה  אשר מכל זוויותיה בוקע אור יפה שכזה לא ראיתי מעולם.  הדלת היתה סגורה. התקרבתי לשולחן חייכתי ואמרתי .. הגעתי ! (את ההמשך מוזמנים לקרוא בפוסט המצורף - הדלת לגן עדן)


ליווי נשמתו של אבי ברגע המוות

כשאבי נפטר לפני כחמש שנים הייתי לידו בבית החולים. כמה דקות לפני מותו (משהו בתוכי הדריך אותי) לקחתי את ידו שמתי אותה בידי ואת היד השניה שלי הנחתי על ליבו.. הרגשתי את החיבור ואמרתי בליבי אני כאן זה בסדר, הכל יהיה בסדר .. 

שמעתי שער נפתח, כמה דקות לאחר מכן הרגשתי את האנרגיה יוצאת מגופו, ממש באותה שניה הרגשתי שמבית החזה שלי נפתח פתח שהולך ומתרחב באמצעות ספירלה כשסיים פתח זה להתרחב הרגשתי שמבית החזה שלי יוצאת אנרגיה נעימה ואיטית המבקשת ללוות. 

במשך כמעט 12 שעות גם לאחר שעזבתי את בית החולים הרגשתי שאזור זה פתוח ושולח אנרגיות של תמיכה וליווי. תחושה זו התרחשה באופן אוטומטי, מן יכולת שלא ידעתי שיש לי וכיצד בכלל היא פועלת, היא פעלה לבד. זה כאילו הגוף שלי יודע לעשות משהו שאין לי הסבר .. 

במהלך כל 12 השעות האלו הייתי בשלווה ושקט שלא חשתי מעולם. כאלו מעולם ואזור זמן אחר. בשלב מסויים קיבלתי הוראה זהו עד כאן . האזור שהיה פתוח נסגר ורק באותו רגע הבנתי שאבא שלי מת.


לאן הולכים אחרי המוות

אקח אתכם 4 שנים אחורה בזמן.

זה היה שנה אולי קצת פחות אחרי שאבא שלי מת. השתתפתי בקורס קבוצתי ללימוד תקשור אצל נורית אלדר. הלכתי לקורס בעקבות תשוקה שבערה בי המון זמן התשוקה לתקשר (תאכלס אז לא ידעתי שלא ממש צריך ללמד אותי, אלא ללוות אותי ולעזור לי להתחבר) בהמשך גיליתי שנורית כתבה את הספר (מכתבים מהעולם הבא)

בכל מקרה באחד מפגשי הקבוצה נורית הציע לנו לתקשר עם העולם שמעבר  היא הציעה לתקשר עם קרוב שהלך לעולמו או לשאול באופן כללי ולבקש לקבל מידע עם השאלה. מה שלומך, והיכן אתה נמצא ? אני לא ממש זוכרת את הניסוח המדוייק.

נורית הדריכה אותנו ואמרה תנו לכל מה שעולה להיות, מידע יכול להתקבל בכל דרך, שמעתי ויזואלי טלפתי (אז גיליתי שאצלי הקליטה היא בכל הדרכים יחד).

עצמתי את עיניי ונתתי לכל מה שמתרחש להיות.

אני זוכרת שראיתי שביל ארוך באיזה שהוא שלב השביל התעקל וראיתי סלע עברתי אותו ובסוף השביל ראיתי את אבא שלי בא לקראתי לפגוש אותי.

אני שואלת אותו אבא מה שלומך הוא עונה לי, מסתגל.

אנחנו הולכים זמן מה בתוך יער ממש יפה ומגיעים לבית מעץ. הוא מסמן לי להיכנס פנימה אל תוך הבית. על הדלת יש שלט עליו כתוב פאר (שם המשפחה שלי לפני הנישואים) התחושה בבית נעימה דומה לבית שלו כשהיה בחיים, מקושט בטוב טעם. לאבא שלי היה טעם מיוחד היה לו חוש אומנותי מאוד מפותח הוא היה פסל בעשור האחרון לחייו. היתה שם תחושה מוכרת כך שזיהיתי מיד את האנרגיה שלו.

ביקשתי שיספר לי קצת על המקום שהוא נמצא.

יצאנו מחוץ לבית ואז הוא אומר:  יש משהו מיוחד שאני חייב להראות לך, התפאורה סביב מתחלפת על פי הרצון שלך, אתה יכול לבחור את המקום ואת מה שאתה רוצה שיהיה בתוכו.

הוא הנחה אותי לעצום עיניים ולבחור בלב מה אני רוצה שיהיה שם.

עצמתי את עיניים ואמרתי אני רוצה להיות בתוך שדה גדול מואר עם המון פרחים, אני פותחת עיניים וזה מה שאני רואה.

עצמתי שוב את העיניים ואמרתי בלב אני רוצה להיות בחוף הים, פתחתי את העיניים ומצאתי אותנו על חוף ים.

יאאא אני אומרת ממש נחמד.

לאחר מכן הוא גם אמר שאני רואה אותו בדמות שאני זוכרת אותו בגלגול האחרון כאבא שלי אבל הוא יכול לבחור בכל תלבושת אחרת.

הוא הראה לי כמה דמויות שלו מכמה גלגולים.


נחזור להיום ולמה אני בשוק אני בהלם אני המומה.

במהלך נסיעה באוטו אני שומעת הרצאה של Dolores Cannon

דולורס היא היפנותרפיסטית המתמחה ברגרסיה לגלגולים קודמים ולזמנים שבין הגלגולים.

היא עסקה וחקרה את הנושא הזה 50 שנה. (חחח כמו הגיל שלי) היא כתבה עשרות ספרים ובנוסף פיתחה שיטה ותהליך ריפוי.

בתקופה האחרונה יוצא לי לחקור את הנושא הזה לאורך לרוחב ולעומק ובנוסף לפני כמה ימים התכתבתי במייל עם הבת שלה שממשיכה את דרכה.

נחזור להרצאה שאני שומעת תוך כדי נסיעה באוטו.

דולורס מספרת ומתארת מידע מתוך אלפי סאשנים שעשתה, בהם המטופלים תיארו לה בדיוק את המתרחש לאחר המוות ובזמנים שבין הגלגולים ..

מהההה אני שומעת את עצמי צועקת באוטו.

היא מספרת ומתארת בדיוק את מה שאני ראיתי בתקשור ההוא עם אבא שלי .

עצרתי את הרכב כדי לנשום. כולי צמרמורת.

והנה אני המומה שוב, ומתחילה להבין שמה שחוויתי ותקשרתי לפני כמה שנים הוא לא הדמיון שלי אלא מה שמתרחש ותועד על ידי אלפי אנשים.

תסכימו איתי שהסיכוי שאלפי אנשים שאני לא מכירה, ולא מכירים האחד את השני ידמיינו או ימציאו את אותו סיפור הוא דיי אפסי. 

(תוך כדי אני שומעת בראשי את הספק שלי אומר, אופס)

בקיצור אני בשוק אני בהלם אני המומה. וגם קצת שמחה וגם אומרת לעצמי וואלה יש מצב שאת לא מדמיינת או ממציאה (הספק והביקורת שלי אומרים לי את זה בכל הזדמנות). 

אני זזה מעט מהנושא לדבר מה שקשור באופן עקיף.  

מאז שהתחילה הקורונה אני יושבת ובונה תהליך טיפולי. אני בונה אותו לאט לאט מכל מה שלמדתי ומכל מה שאני יודעת. הכלי המרכזי בתהליך זה הוא מסע על ציר הזמן שנעשה בדמיון, עד לרגע הלידה בחיים אלו. (את הגילאים הרלבנטיים לתהליך בוחר הגוף של המטופל).

לפני כמה ימים שאלתי את עצמי אם כבר מסע בגילאים ובזמן, למה שלא אקח את האנשים יותר רחוק משם ...שמתי לב שהספק והביקורת שבתוכי מזיזים, מסלקים ומבטלים את המחשבה כאילו היתה יתוש. והטענה הראשית היא , השתגעת ? נתתי לזה להיות והרפתי.

כמה ימים לאחר מכן  אני מגלה תוך כדי התכתבות במייל עם הבת של דולורס שיש עכשיו קורס בסיסי למטפלים ובגלל הקורונה נפתחה אופציית אונליין.

עוד אספר שהרעיון מאחורי המסע בזמן הוא: גילוי חיבור וריפוי.

תאכלס אנחנו נעים על ציר הזמן במהלך חיי היום יום שלנו (גם לזמנים וחוויות הקשורות לגלגולים קודמים), רק שלרב אנחנו לא עוצרים לחבר את הפאזל בצורה מודעת.

עוד אני מבינה שזה כולה להתחבר לעוד חלקים וסיפורים שיש לנשמה האינסופית לספר לנו על עצמנו.

שוחחתי על כך עם ההדרכה שלי שעשתה לי מעט סדר.

בתפיסה של בני אדם יש זמן לינארי כל מה שלא בזמן הלינארי כמו רגשות וחוויות מגלגוליה הקודמים של הנשמה נחשב לאזורי אחרי המוות או לפני הלידה. אך לא כך הדבר.

התפיסה היא מעגלית, מתרחבת ואינה לינארית - תפיסה זו קשה לבני האדם.

בני אדם מזוהים עם הגוף הזמני ולא עם הנשמה העל זמנית אשר חווה את עצמה בו זמנית בכל הזמנים.

העולם הוא מחזוריות אינסופית ולא ציר זמן לינארי.

הגוף הוא המחזוריות.

הנשמה היא אינסופית.

הם עודדו אותי להמשיך לחקור ללמוד לגלות לחבר ולהכניס את זה לקליניקה שלי.


תקשור ישיר עם אבא שלי שעזב את גופו או יותר נכון יהיה להגיד עם נשמתו

כעת אקח אתכם כמה ימים אחורה

במהלך טיפול הילינג אצל שחר נכנסתי לתקשור ופגשתי את אבא שלי בעולם שמעבר.

זאת היתה חוויה משמעותית מאוד עבורי קיבלתי ממנה המון בהרבה מאוד רמות.

זה נתן לי שקט והבנה רחבה ועמוקה יותר על מערכת היחסים שלנו.

תקשור עם העולם שמעבר, פתאום יש לי הרגשה והבנה שונה על כל הנושא הזה.

וכדי שיהיה עוד יותר מעניין ומרתק שגם זה השאיר אותי חסרת מילים נפגשתי לפני כמה ימים עם אח שלי לקפה. בין שלוק של קפה לביס מאפה שקדים אני מספרת לו על החוויה שלי מהתקשור עם אבא והוא כתגובה מספר לי שקיבל אותו מידע ממתקשרת אחרת.. (עוד חיזוק נחמד לביטחון שלי ועוד אופס קטן לספק)


וכעת לסיום אחרי כל המילים האלו אני לומדת שאני ספקנית לא קטנה אבל ממש חמודה, ולומדת לאט לאט להטיל ספק גם בספק ותוך כדי מחזקת את הביטחון שלי ואת האמון שלי בעיקר בעצמי.

ומה שהיה אתגר בחמישים שנים האחרונות יהפוך למחקר מרתק בחמישים שנה הבאות.

יש מצב שרק בגלל זה אחיה עד גיל 100

המשך יבוא ...