מה יש באופק כשהשמש שוקעת ונוגעת בגבעת התור


מה יש באופק כשהשמש שוקעת ונוגעת בגבעת התור.

בשבועות האחרונים יחד עם ההתרגשות והתנועה הפנימית שלי שמתעופפת לה לכיוון גלסטונברי אנגליה.

יש בי הרגשה הולכת ומתחזקת שלמקום בתוכי שנקרא fariyland  יש קשר חזק עם גלסטונברי.

פיות, פרפרים - יצורים מופלאים, סוגים של תודעה.

תודעה של קסם תודעה של אור נקי.

כשאנו רואים פיה או את הצבעוניות הקורנת וסובבת אותה, בליבנו נדלק זיכרון של אור

ושוב אהבה עדינה שוטפת את גופנו.

התגובה לעולם של פיות פרפרים צבע ואור, הינו זיכרון של עולם קסום שהיה, והינו עדיין שוכן בתוכנו.


עצמתי עיניים ונכנסתי לתוך השקט,

לאחר מספר דקות מצאתי את עצמי שוכבת על גבעת התור שוב אני באנגליה. (בתחושה שלי אני בעבר אך בו זמנית גם בעתיד)

הגבעה כולה ירוקה ממש כמו שמלה ירוקה נעימה, רוח קרירה מלטפת אותי ושמש של תחילת אביב מחממת מעט את פניי.

קול נשמע,

לכי בעקבות הפרפר..

הפרפר, פגשתי אותו באחד ממסעותיי פנימה כשביקשתי לפגוש את מדריכי הפנימי.

אחזיר אתכם מעט אחורה לתוך מדיטציה בה פגשתי את המדריך הפנימי (לפני כמה חודשים, המיקום מפגש סדנה)

כל כך אוהבת את הרגע בו עוצמים את העיניים ונכנסים פנימה. זה כאילו לרגע כל העולם החיצוני הבוגר נעלם ואני צוללת אל עולם של ילדות של תמימות בו הכל אפשרי, כשאני עוצמת עיניים אני בעולם משלי שאגב נראה מופלא הוא צבעוני יותר הוא גדול יותר והאפשרויות בו אינן מוגבלות אין לו גבולות לא של אדמה לא של שמיים. כשאני נכנסת פנימה אני שוב ב fairyland.

פגשתי את המדריך הפנימי דמותו היתה של פרפר מרהיב בצבעיו וגם יכולותיו.

הוא יכול לעוף בתוך הגוף כמו גם ביקום כולו ממקום למקום מזמן לזמן .

הוא יכול לשנות גודל ולתפוס את כל המרחב של כל כולי וגופי ממש יכולתי לחוש את הכנפיים, היה רגע שממש רציתי להזיז את הידיים כאילו היו כנפיים.

 בהמשך אותו הפרפר החל להניע כנפיים ולאט לאט עלה מעלה יצא מתוכי החוצה (סביבי היו החברים למפגש) הפרפר התקרב לכל אחד מהם והתבונן כאילו לתוכם זה הרגיש כאילו מחפש את איכות הפרפר בתוך כל אחד.. ככה עבר מאחד לאחד, מול כל אחד הרגשה שונה ואחרת כל אחד אחד מיוחד בצורה שונה. הבנה וזיכרון הציף אותי (מעוף, חופש, טרנספורמציה, שינוי צורה) המון מילים צפו ועלו בראשי המלוות בהתרגשות כזאת של ילדה. ילדת הפיות.

ניפגש בהמשך כך אמר הפרפר.


לכי בעקבות הפרפר, כך נאמר

המשכתי ללכת עוד זמן מה ..בעקבות הפרפר, עד לשער.

מהו שער זה שאלתי..

שער כניסה..

כניסה להיכן שאלתי..

הביתה ..

לבית, אשר נמצא באזור זמן אחר (אך מתקיים במקביל לזמן זה)

בשלב זה הייתי נרגשת ומבולבלת, ביקשתי הסבר וכך נאמר:

הזמן הוא אינו לינארי, הזמן הוא אנרגיה, לגופך זמן אחד לרוחך מרחבי זמן שונים .

בואי נצא למסע למסע בזמן הפרפר.

מסענו התחיל בשינוי מחומר לרוח בדומה לפרפר גופי הפך כפקעת של גולם בתוכו רוחי, הניעה כנפיה שוב ושוב עד אשר נפרץ הגולם ויכולתי לצאת מתוכו למעוף.


מה לעשות בגופי שאלתי, אינך זקוקה לו כעת במסענו זה, הרפי ממנו.

וזאת כדי ללמוד מאיכויות הפרפר (מעוף, חופש, טרנספורמציה, שינוי צורה)

 מגולם אשר איכותו חומר משנה את צורתו לבעל כנף אשר איכותו הינה מעוף באויר - טרנספורמציה

עפתי גבוה עפתי רחוק , רוחי עברה בשערי מרחבי הזמן.

הגיעי לקרקע, ביקרתי בבית  ושוב אהבה עדינה עטפה את רוחי.

זמן ארוך ישבתי שם עד אשר קרא לי גופי

(לקח לי זמן ארוך מהרגיל לצאת מהמדיטציה העמוקה בה הייתי)


מספר ימים עברו ופגשתי את ההדרכה שלי להבנה וחיבורים נוספים לתהליך והקשר לגלסטונברי

בתהליך זה חווית חיבור וההפרדה, טרנספורמציה ומעבר בין חומר לרוח.

הפרפר הינו  שיקוף לסוג של תודעה. שיקוף לתודעה המאפשרת טרנספורמציה בין חומר לרוח.

המסע לגלסטנברי הינו אמנם מסע בעקבות הרוח אך מהותו הינו מסע לאדמה לקרקע אשר בתוכך, אשר הינך.

למרחבי זמן, לאותו קסם של החיבור בין רוח לחומר, התאחדות והפרדה.

מסע למידה מחדש על חיבור בין גופך לרוח.

מסע בתוך מרחבי זמן שאינם זמן אלא מרחב.

מדוע שם, מה מיוחד במקום זה שאלתי ?

בגלסטונברי מצוי השער בין אדמה לרוח

 בין גוף לרוח. 

בין עולם זה לעולמות אחרים 

בין מרחב זמן זה למרחבי זמן מקבילים..

(עליי לציין שמסע זה היה לי מוזר בכל רמה אפשרית לא את כולו הבנתי, לא את כולו הצלחתי לתרגם למילים, הרבה מאוד נשאר ברמה של חוויה או ידיעה פנימית)

ולכן בשלב זה מרפה מכך ..

עד כאן להפעם נתראה בהמשך