אוכל וצילום

לפני כמה ימים למדתי על עצמי משהו חדש. 

היינו אצל חברים, (אנחנו חברים מאז ימי התיכון).

היה נעים מעניין ובעיקר טעים.

בשלב מסוים אחרי שכולם הגיעו וקצת קשקשנו הזמינה אותנו המארחת לאכול. ואז שמתי לב למשהו שהפתיע וריגש אותי ..

שמתי לב שהאהבה שלי לצילום תופסת ומושכת אותי עוד לפני האוכל .. אפילו יותר חזק מהאוכל.

שמתי לב שצילום במיוחד של אוכל ממלא אותי ואפילו ממתן את הרצון שלי לאכול ..

שמתי לב לריקוד של תשוקות בתוכי ..

שמתי לב שכולם עם צלחת ביד ואני עם המצלמה ..משביעה את התשוקה שלי לתפוס את הצד הפוטוגני של האוכל ..את זוית הביטוי של האוכל, את הנראות, את המרקם ואת שילוב הצבעים. 

לאחר שהשבעתי את התשוקה הזאת שמתי את המצלמה בצד ולקחתי צלחת. משהו בבחירה שלי היה שונה הפעם ..ניגשתי לשולחן עם פחות רעב. שאלתי את עצמי מה בא לך לאכול מה מושך אותך או במילים אחרות על מה בא לך באמת .. וככה בחרתי מתוך התייחסות פנימית לטעם ולמרקם שמתאים לי באותו רגע ..כשהסתכלתי על הצלחת שמתי לב שבחרתי בדברים קרים יותר כמו סלט עם עדשים ובטטה למרות שהיתה שם פוקאצ'ה ריחנית במיוחד שיצאה מהתנור ..בחרתי בסלט עגבניות שנראה לי קריר ורענן ..בלביבות תפוחי אדמה והיה לי טעים. אגב במתוקים לא נגעתי בכלל למרות שהם נראו טעימים, לא הרגשתי רצון לטעום אותם (שזה הפתיע אותי, ממש)..נהנתי מכל ביס והייתי מסופקת מהאוכל ומעצמי.