הכף והדלי

חלק ממה שאני לומדת הוא לשאול שאלות. ואם אחדד זאת יותר לשאול את אותם שאלות ששאלתי כבר.

לא כי אני חופרת או נולדתי בליל הסדר (בעצם אני גם חופרת וגם נולדתי בליל הסדר אבל זה לא העניין) אלא כי בכל פעם שאני שואלת, מתקבלת תשובה עם זווית נוספת. לפעמים זאת זווית ממש קטנה ולפעמים זה זווית שונה לגמרי.

ומה גם שבכל פעם שאני שואלת, אני קצת אחרת מהפעם הקודמת ששאלתי.

אני אוהבת לחפור ..אני מאוד אוהבת לחפור, החופרת היא אחת הדמויות בתוכי שאני הכי אוהבת. בעזרתה אני ממגנטת ומגלה אוצרות. כאלו שנמצאים עמוק יותר, מתחת לפני השטח.

אמא שלי מספרת שכשהייתי קטנה, מה שאהבתי יותר מכל היה לשבת בחול על האדמה עם כף ודלי ולחפור.

לאחרונה הבנתי שאוכל הוא המסע שלי ודרכו אני "חופרת" ולומדת את עצמי ואת העולם משהו התחיל להרפות בתוכי ושיחרר מאבק מאוד גדול בתוכי.

הנחתי למטרות למשימות לדרכים ולפעולות ומתוך כך ההתארגנות הפנימית שלי התחילה להשתנות.

כששאלתי את עצמי מה השתנה ?

הבנתי שעברתי ממצב של - בעיה ופתרון.

למצב של - דרך, מסע וכלי לחקור באמצעותו ודרכו את העולם. (יש לי מסע טעים יש לציין )

וכעת משתפת בכמה נקודות חשובות שעלו תוך כדי חקירה :

1. הגוף יודע למה הוא זקוק כדי לדאוג לעצמו (הגוף רואה את התמונה השלמה) למשל הגוף זקוק לירק ירוק או כתום, כל עוד הוא לא יקבל זאת תורגש תחושת רעב גם אם נאכל כיכר לחם שלמה.

2. תחושות של כיווץ או כאב יוצרות תחושות של קור פנימי (בחוץ אתה יכול לחוות שחם לך) לעיתים זה יתבטא בתחושת רעב (אצלי באופן אישי זאת תהיה לחמניה או סוג של פחמימה) וזאת כדי ליצור חום מיידי. 

וכאן גיליתי שיש חשיבות אף גדולה עוד יותר לשאלת שאלות ..שוב ושוב ..

אך הפעם אני שואלת את הגוף למה אתה זקוק כעת.

אני שואלת יותר מפעם אחת כדי לקבל מגוון תשובות. מתוכן אני בוחרת אחת ובודקת מה קורה לי בהמשך.. היכרות שונה לחלוטין ממה שהכרתי עד היום (נראה לי שבקרוב אקנה לי כובע של בלשית חוקרת) .

דבר נוסף שאני שואלת זה מה אני מרגישה.. היום הבנתי שהשאלה הזאת עבורי היא הכף.. אותה כף שבעזרתה אני מגלה אוצרות (רגשות) שמבקשים להיות, מבקשים להיות מורגשים.

עד כאן להפעם, שרון חפירה ומיגנוט אוצרות.