חיסון

פחד לימד אותי משהו חשוב מאוד על הפחדים שלי, ואולי על הפחד בכלל.
מאחורי פחדים גדולים מסתתרים פחדים נוספים עמוקים יותר ואף נוגעים קרוב יותר לכאבי הלב השבור.
גיליתי שהפחד מורכב משכבות שכאשר אני מאפשרת להם להיות ומסכימה לחוות אותם ואת הזיכרונות שהם מעלים ככה השכבה הפנימית מתגלה ונחשפת.
גילית שמתחת לפחד שלי מהחיסון ישב הפחד שלי מהקורונה ובכלל הפחד להיות חולה. (דבר שמדרבן אותי להיות קשובה אליי יותר לשמור יותר על מה שנכנס לי לפה, או איזה תוכן לצרוך) 

נכון שדיברתי על הפחד הזה אבל לא נתתי לעצמי ללכת בתוכו ולגלות מה אני צריכה. 

כשלא מתווכחים עם הפחד מתפנה המקום לקול הפנימי.
שמתי לב לכך שרב הזמן ואולי אפילו מאז שאני זוכרת את עצמי אני עסוקה בוויכוח עם הפחד ורודפת אחריו והוא אחרי. חחח פייי כמה אנרגיה מושקעת שם.

פגשתי ועדיין פוגשת את הפחדים שלי 

נתתי ונותנת לרגשות לעלות ולהיות.

מורגש בתוכי שקט. 

הגוף שלי מאוד תגובתי וכך קורה גם הפעם.

אני במיטה כבר 3 ימים לרב ישנה, והרבה בשקט (בלוטות הלימפה שלי בגרון נפוחות) הגוף שלי כואב כל השרירים שלי מורגשים והגוף מבקש לנוח.

ובתוך השקט אני שומעת אותי, אומרת לי לרגע לעצור כדי ללמוד .. 

ללמוד להקשיב לצרכים שלי ולתת להם מענה. 

ללמוד לדבר צרכים. 

ללמוד לזהות ממי אוכל לקבל מענה (לעיתים מעצמי, מההדרכה, מגבר, מאישה)

ללמוד לתווך מה אני בדיוק צריכה:  

הקשבה, תמיכה, יד, דו שיח, שיקוף, זוית נוספת, הילינג, חיבוק. 

ללמוד לבקש תמיכה.

ולבסוף להסכים לקבל.