יום כיפור

יום כיפור בפתח עוד כמה ימים והוא בדלת.

גם השנה אני לא מבקשת סליחה מהאני שלי ולא סליחה מכל השיקופים המראות והאנשים שסביבי.

השנה לא אומרת ולא מבקשת סליחה.

גם השנה מתאים לי יותר להגיד, תודה !

תודה לכל החוויות והשיעורים, האנשים, הרגשות, הקשיים, על בלבול, על הבנה, ועל הדרכה סבלנית שלי שנוכחת בחיי ולעיתים מחכה בסבלנות שאהיה פשוט אני.

על המדריך הקסום מרלין שמלווה ומדריך אותי.

ואם בכל זאת רוצה להתגנב לה סליחה אחת קטנה/ גדולה זאת סליחה לכל חלק בי שאני לא מאפשרת לו להיות, לכל רגש שלא מקבל ביטוי ומקום.

אני בדרך ויש לי זמן ..

עכשיו ממש עכשיו כמו שאני זה בסדר גמור, והבסדר הזה הולך ומשתפר כל עוד אני שם בשבילי, כל עוד יש בי אהבה לעצמי, לכל מי שאני כולל לחלקים שאסור לי להיות כי ..וכי.. (בתאכלס, בסופו של דבר האני זה כל מה שיש לנו)

שאלתי קצת פנימה..

האם אני בהכרת תודה על היותי מי שאני, על החלק האלוהי שבי, אותו ניצוץ של אור ? האם אני מזהה אותו, האם אני מקרינה אותו פנימה וגם החוצה?

האם אני בהכרת תודה על המקום (הגוף) שמכיל את הניצוץ האלוהי ?

האם אני עושה זאת .. ?

התשובה שלי נכון לרגע זה היא – באופן חלקי (וזה רק אומר שיש לי עבודה ומשעמם בטוח לא יהיה לי)

לפעמים אני שוכחת שזה מסע שלוקח כל החיים ..וכל יום הוא יום טוב להרגיש רגשות לשקף שקופיות לבקש בקשות ולשאול שאלות.

מתבוננת ובודקת באיזה מקומות בחיי אני עסוקה בהוא/היא/הם בשיקופים ובמראות ושוכחת להסתכל כאן למטה בקרוב קרוב על האני שלי.

איזה רגשות אני נמנעת מלהרגיש, לאיזה חלק בי אני לא מאפשרת להיות ?

וכשאני מסתכלת עליי פנימה ממש ממש מקרוב, אני מזהה את הפחדים, את חוסר האמון, את חוסר הביטחון, הספק, הציפייה, הביקורת, הקנאה, הכעס והבושה.

ניצבים כשומרים מאומנים היטב. (תודה חברה אני אקח מכאן)

תודה לכם רגשות יקרים, על היותכם גשרים מופלאים לצעוד בהם.

מודה, על חלק מהגשרים קצת קשה לי ללכת (צריכה שם יד לעזרה ותמיכה)

ולסיום רוצה לשתף בברכה שאיחל לי מישהו חכם שמלווה אותי .

וזה מה שאני מאחלת לכל אחד ואחת מכם