כשאת באמת אוהבת את מה שאת עושה זה משפיע על כל המרחב הטיפולי.
לאורך השנים הבנתי: שאהבה היא לא רק גישה, ולא עוד שיטה למדף. זו הדרך שבה נוצר ריפוי אמיתי.
הנה מה שלמדתי על אהבה כמרחב מרפא מהרבה פגישות טיפול:
1. אהבה מייצרת מרחב בטוח.✨️
אהבה היא לא רק גישה נעימה, אלא מצב שמאפשר למטופל/ת להסכים לחשוף שכבות פנימיות.בלי תחושת אהבה (שמופיעה כהחזקה, קבלה, רוך), הרבה חלקים פנימיים פשוט לא יוצאים מהמחבוא.לדוגמה: ילדה פנימית שהסתתרה מאחורי המטופלת שישבה מולי, והציצה מידי פעם..היא לא הייתה מופיעה רק מול שיטה, אלא רק מול נוכחות אוהבת.
2. אהבה כמראה מרפאה✨️
כשאת אוהבת באמת, את משקפת למטופלים שהם ראויים לאהבה בדיוק כפי שהם.זה לא רק יחס, זה משנה אמונה שורשית בתת מודע (אמונה כמו אני לא מספיק/ה, אני פגומ/ה).ברגע שהאמונה הזו מתערערת מתאפשר שינוי רגשי אמיתי.
3. אהבה כוויסות רגשי✨️
אהבה פועלת על הגוף ממש כטיפול : היא מורידה קורטיזול, מעלה אוקסיטוצין, ומווסתת את מערכת העצבים.זה לא רק תחושה, זו יכולתו הטבעית של הגוף לרפא את עצמו.
4. אהבה כשפה עם הילד/ה הפנימי/ת✨️
הילדים הפנימיים לא מבינים טכניקות. הם לא מגיבים להיגיון.הם מגיבים לשאלה אחת: את/ה אוהב/ת אותי?וכשהתשובה אמיתית, זה השער לכל ריפוי.
5. אהבה כמסגרת שמחזיקה את הכל✨️
כל טכניקה (NLP, אימון רגשי, דמיון מודרך) הם כלי עבודה. אבל הכלים הללו יעבדו רק אם יהיו מונחים בתוך קערה של אהבה.
בלי זה הכל נשאר יבש, טכני, לפעמים אפילו פולשני.
אבל עם זה, כל כלי טיפולי הופך לעדין, מרפא, ומדויק.
אז בשבילי, אהבה היא לא תוספת או כלי היא המרחב עצמו.
