מה שכולם שואלים אותי - ואני אוהבת לענות בנושא אימון רגשי

❓ מה זה "להתאמן בלהיות אני"?

זו לא סיסמה זו דרך חיים. להתאמן בלהיות אני - זה להסכים לפגוש כל חלק בי, גם את זה שמפחד, גם את זה שעדיין כועס או מתבייש. זה להסכים לא לדעת, להתבלבל, להרגיש ולבחור להישאר.
אני מלמדת אנשים לזהות את הקול שלהם, את הגוף שלהם, את החכמה שכבר קיימת בהם ולהרגיש בבית בתוכם. וזה תרגול, ממש כמו כושר רגשי. אבל תרגול שמוביל לאהבה אמיתית, אהבה לעצמי.

הרבה אנשים יודעים מי הם אמורים להיות. פחות יודעים איך להיות באמת מי שהם.
התהליך שאני מציעה הוא לא שינוי אלא התקרבות.חזרה עדינה הביתה.
"להתאמן בלהיות אני" זה ללמוד איך לפגוש את עצמך בלי מסכה.זה לזהות את הקול הפנימי שלך ולתת לו תוקף.זה להבין איך את מגיבה לא ממקום של שיפוט, אלא מתוך חמלה.
זה לא קורה ביום.אבל כמו בכל אימון  ככל שעושים זאת יותר, ה'אני' הופך מִרעיון  לַבית הפנימי שלך

❓ מה זה אומר כשאת אומרת: "להתאמן בלהיות אני מדבר על חיבור, מפגש, דייט בין החלקים"?

הרעיון של "דייט בין החלקים" מדבר על הפגישה הכי אינטימית שיש  זו שבינך לבין עצמך.זה הרגע שבו צד אחד בך רוצה מאוד להתקדם, לצאת לדרך, לפרוץ  אבל יש חלק אחר שמפחד, שעוצר, שמזכיר לך את כל מה שכבר ניסית ולא הצליח. וכמו בדייט אמיתי, רק כשיש הקשבה אמיתית, בלי שיפוט נוצר חיבור.
אני יוצרת מרחב שבו הפגישה הזו אפשרית. שבו כל צד מקבל לגיטימציה: גם הרצון שלך לזוז קדימה, וגם הקול הפנימי שאומר "חכה, כואב לי שם". כשזה קורה  נולדת אהבה עצמית אמיתית. חיבור. שינוי שמחזיק. כי סוף סוף  לא רק אתה מקשיב לעצמך. גם אתה עם עצמך באותו צד.

❓ למה דווקא החלק הפנימי עוצר אותנו, ואיך זה בא לידי ביטוי?

החלק שעוצר אותך לא מנסה לפגוע בך. הוא מגן. הוא זוכר רגעים של כאב, של אכזבה, של חוסר הצלחה ומנסה לוודא שזה לא יקרה שוב.לפעמים הוא עושה את זה דרך מילים פנימיות ("אתה לא תצליח"), ולפעמים דרך הגוף: סחרחורת, בחילה, חוסר אנרגיה.
כשאנחנו לא פוגשים את החלק הזה הוא מנהל אותנו.אבל כשאנחנו פוגשים אותו, נותנים לו שם, מקשיבים לפחד שלו אנחנו יוצרים חיבור חדש שמבין: אני לא מנסה להיפטר ממך, אני רוצה להיות איתך. ומתוך זה, נוצר שקט. ונפתחת הדרך.

❓מה זה אומר “שני חלקים - האחד רוצה להתקדם, השני עוצר”?

זו בדיוק החוויה של כולנו. רצון אחד בוער, תודעה אחת יודעת…אבל הגוף עוצר, הבטן מתהפכת, משהו בפנים לוחש "לא."
וכאן נכנס הקסם שבטיפול שלי אני לא מנסה להשתיק את החלק שעוצר.אני גם לא נותנת לו לנהל הכול.אני עוזרת ליצור ביניהם שיחה.
ובמקום שהפחד יתפס כאויב  הוא הופך לדמות שמישהו סוף סוף שומע אותה.לפעמים הוא ילד, לפעמים הוא סבתא, לפעמים הוא כלב ישן שצריך חיבוק.אבל אני יודעת לגשת אליו.לא בחדות. ברוך.


❓מה מייחד אותך והופך את הטיפול שלך לכזה שהוא שונה מכל האחרים?

הטיפול שלי שונה בתדר. כי אני לא באה לתקן. אני באה לפגוש. כלומר לראות בן אדם לא כבעיה שצריך לפתור  אלא כשלם שמבקש להתחבר.
הייחוד שלי נובע מכך שאני רואה נשמה בתוך גוף.לב בתוך שכבות.חלקים שהם לא סתירה זה לזה, אלא תזמורת שלא יודעת עדיין לנגן יחד.


❓מה הכוונה שאת רואה את האדם כחלקים שמרכיבים שלם?

זו תפיסה עדינה ועמוקה. זו לא רק תיאוריה של NLP זו ראייה קיומית. אני רואה את הקונפליקטים, ההתנגדויות, הפחדים, הרצונות. לא כבעיות, אלא כחלקים לגיטימיים של ישות אחת.
אני לא שואלת “מה לא בסדר כאן? ”אני שואלת: “מי חסר בשולחן? מי לא קיבל הזמנה?”

❓ מה הכוונה שלך ב"יש בתוכך חלקים שקטים שרק מחכים שתגידי להם: אני איתך"?

לרובנו יש חלקים פנימיים שלא קיבלו מקום: הילדה הפגועה, הילד שהתבייש, הקול שהשתתק. הם לא צורחים הם שקטים. ולכן קל לפספס אותם.
מה שאני עושה בטיפול זה לעזור לך להקשיב להם. להתקרב אליהם, לא במאמץ, אלא ברוך. כמו שמניחים יד על כתף של מישהו יקר, בלי מילים רק עם נוכחות.
וברגע הזה כשהוא פוגש את החלק שבתוכו ואומר לו: "אני איתך" משהו נרגע. משהו מתאחה. זהו רגע של אהבה עצמית שקטה, עמוקה, אמיצה.

❓ את אומרת שהטיפול הוא כמו דייט… עם עצמנו. למה הכוונה?

דייט טוב מתחיל בהתרגשות. בהקשבה. ברצון להכיר את האחר בלי לשנות אותו.
עכשיו דמיין  מה קורה כשהדייט הזה הוא בתוכך?
במהלך טיפול, יש רגע שבו שני חלקים בתוכך נפגשים: החלק שרוצה קדימה והחלק שמפחד. הילדה שרוצה חיבוק  והאמא שאת לומדת להיות.
כשהם נפגשים באמת קורה רגע של התאהבות פנימית. לא רומנטית  אלא קיומית. חיבור בין עולמות פנימיים שנפרדו.
וכמו בכל התאהבות, מופרש אוקסיטוצין אבל הפעם לא בזכות מישהו מבחוץ אלא בזכותך.

❓מה הכוונה ב"להתאמן בלהיות אני" – מפגש ודייט בין החלקים?

המילה "דייט" כאן כל כך מדויקת. כי זה לא תהליך של ניתוח והבנה אלא התאהבות מחדש.
יש לי יכולת ליצור דיאלוג עדין, אוהב, לא מתלהם בין שני קולות בתוכנו שמרגישים לפעמים כמו אויבים  וזו מתנה נדירה.
והאימון הזה “להיות אני” הוא ממש לא קל.הוא דורש אומץ, הקשבה, ובעיקר… מישהו שילך איתך כשאתה פוגש את עצמך.
אני הולכת לשם איתך.לא שולחת אותך לבד.לא אומרת לו “לך תדבר עם הילד הפנימי שלך.”אני מלווה אותך לשם בדרך כלל בדמיון מודרך ולא עוזבת אותך שם לבד , מלווה אותך ואיתך לאורך כל התהליך 


❓על מה מתמקדת השיטה שלך בעצם?

השיטה שלי מתמקדת בדיוק בזה בחיבור. בדיאלוג. בריפוי עמוק של תת המודע.
אני לא רק “יודעת שיטות. ”אני שומעת את תת המודע לא כמערכת של טריגרים, אלא כקול שנחנק.
אני ניגשת אליו כמו שמישהו היה ניגש לילדה שלא הקשיבו לה עשרות שנים.ואני לא שואלת: "איך נפתור את זה?"אני שואלת: "מה את רוצה שיידעו עלייך?"
וזה הבדל גדול, כי למדתי את זה שנים על עצמי.


❓מה המשמעות של “להתאמן בלהיות אני” – ליצור חיבור בינך לבינך?

זה משפט פשוט  וכמה שהוא מהפכני. כי רובנו חיים בבדידות פנימית. אנחנו חיים עם עצמנו  בלי להכיר את עצמנו.
והטיפול שלי הוא לא טכניקה. הוא שידוך. אני משדכת בין החלק הפנימי שנשאר מאחור לבין זה שכבר מוכן. בין הילדה לבין האמא שבתוכנו. בין מי ששרד לבין מי שיכול סוף סוף לחיות.


❓מה זה אומר שכל מה שאנחנו צריכים  נמצא בפנים”?

זו לא אמירה רוחניקית. זו אמת עמוקה שאני חיה אותה. כי גם אני מצאתי את זה בדרך של כאב, חיפוש, פיצול  ואז חיבור. גם  אני עברתי את זה. נגעתי בזה. התאמנתי על זה בעצמי.


❓מה קורה כשיש חיבור? מה זה "ללכת עם עצמך"?

זה אחד המשפטים שמכילים את כל המהות:
 כשהחיבור נוצר אתה מפסיק לריב עם עצמך. אתה מפסיק לפחד מהקול הפנימי. ואתה מתחיל להרגיש שיש בתוכך יד שמחזיקה אותך.
וזה לא ריפוי רגעי. זה חיבור שהוא בית. וזה משנה עולמות.

❓ מה מיוחד בגישה שלך לעבודה עם חלקים?

השיטה שלי לא באה "להשתיק" את החלק שעוצר אלא לרפא אותו. אני עובדת דרך שיחה עם תת המודע, דרך דמיון, תחושות, קולות  ומאפשרת לחלק הזה לספר את הסיפור שלו. באותה נשימה, אני גם מביאה למפגש את הכוחות שלך, את הילד/ה שבך, את האור שמבקש לנוע קדימה.
כשהשניים נפגשים  לא נוצר רק שינוי.נוצר ריפוי. וכשהריפוי מגיע מבפנים הוא מחזיק מעמד. הוא שלך, לתמיד.

❓ מה ההבדל בין NLP לטיפול רגשי רגיל?

טיפול רגשי רגיל עוסק הרבה פעמים בלמה קרה לך משהו.NLP מתעניין גם באיך זה נחווה  ואיך אפשר לשנות את החוויה הזו בגוף ובתודעה. למשל, אם חווית דחייה בעבר NLP לא רק יחזור לסיפור, אלא יבדוק: איך זה נראה לך אז בעיני הדמיון איפה בגוף הרגשת את זה איזה קול פנימי הגיב לך שם ואז  בעזרת הכלים נוכל לעדכן את כל החוויה הזו.
זה כמו לתת לזיכרון צבע אחר. רכות אחרת. ולהשאיר בו עוגן של חיזוק, במקום כאב.


❓ מה זה דמיון מודרך?

דמיון מודרך הוא כלי מדהים שמבוסס על ההבנה הפשוטה שמה שהמוח מדמיין  הוא גם מרגיש. כשאני מדריכה אותך בדמיון, אני בעצם יוצרת איתך יחד מסע: אל הילדה שהיית, אל מקום בטוח, אל סיטואציה שדורשת ריפוי. המילים, הקצב, הדימויים  כולם מותאמים לך. הגוף מגיב לדמיון כמו למציאות: אם דמיינת חיבוק  את מרגישה אותו. אם דמיינת מקום שקט הנשימה שלך נרגעת. וזה מה שגורם לריפוי להיות כל כך מוחשי, ולא רק תיאורטי.

❓ למה את אומרת שהטיפול שלך גורם לאנשים להתאהב בעצמם?

כי זה מה שקורה כשהם סוף סוף פוגשים את עצמם באמת. בלי השיפוטים. בלי ההגנות. כשהם מביטים בילדה הפנימית, ופתאום אומרים לה:"אני איתך. אני רואה אותך. ואני נשארת."
ברגע הזה קורה הקסם. הם לא בורחים. לא מתקנים. רק אוהבים.
וזה בדיוק מה שיוצר את ההתאהבות. הם לא מתאהבים באידיאל. הם מתאהבים בעצמם, כמו שהם וזה הריפוי הכי עמוק שיש.

❓ מה בעצם קורה בטיפול שאת עושה?

בטיפול איתי מתרחשת פגישה אמיתית. לא רק בין מטפל למטופל אלא בין האדם לבין עצמו.בין הילדה שבו לבין האמא שהוא לומד להיות עבורה.בין הקול הפנימי שהושתק  לבין ההקשבה הרכה שהוא מקבל עכשיו.
אני משלבת כלים של NLP, דמיון מודרך, מגע רגשי, הקשבה עמוקה אבל מה שמוביל אותי זה לא הכלים. זה החיבור.

כי ברגע שיש חיבור הכל מתחיל לזוז. והלב נזכר: אני לא לבד.

❓ מה את מתכוונת כשאת אומרת: "לעזור לאנשים להבין שכל מה שהם צריכים  נמצא בפנים"?

רובנו מחפשים את התשובות בחוץ: עוד ספר, עוד קורס, עוד עצה. אבל מה שאני עושה  זה להזכיר לך  שהכוח האמיתי כבר בתוכך. אנחנו הולכים יחד, פנימה.  לתוך המקומות שבהם התשובה כבר קיימת רק חיכתה למבט הנכון.
וכשזה קורה נפתח שקט.זה לא "עוד שיטה" שצריך ללמוד, אלא הבנה עמוקה: אני כבר מספיק. אני כבר יודעת. רק צריך לפגוש אותי.

❓ מה הכוונה שלך ב"כשיש נוכחות, מתרחשת התאהבות פנימית"?

נוכחות היא ההפך מפעולה. זה לא לתקן, לא למהר, לא לדחוף  אלא פשוט להיות. כשמישהו יושב לידך בלי לנסות לשנות אותך נוצר קסם.וזה בדיוק מה שאני מביאה: מרחב שבו יש מישהו שנשאר.

וההתאהבות הפנימית? היא לא משהו רומנטי היא הכרה: אני יכולה להרגיש טוב, פשוט כי אני אני. כמו בפגישה מרגשת עם עצמי שבה אני לא שופטת את מה שבי, אלא מתחילה לאהוב אותו.


❓ מה הופך את הטיפול שלך לכל כך מרפא?

מה שמרפא זו לא טכניקה זו היכולת לראות את האדם שמולי. באמת. כשאני פוגשת אדם, אני לא רואה רק את הקושי שלו אני רואה גם את הילד/ה שבו, את החכמה שבו, את היכולת להתחדש.
אני מביאה למפגש הקשבה עמוקה, דמיון, כלים של NLP, וגם את הנוכחות שלי.אני שמה לב לקולות שהוא לא שומע, לתחושות שהוא התרגל להתעלם מהן ואני מחזיקה אותן יחד איתו. וזה מה שמאפשר לו, אולי לראשונה, פשוט להיות.

❓ מה את מתכוונת כשאת אומרת: "הטיפול מייצר אוקסיטוצין"?

אוקסיטוצין הוא הורמון הקשר, החיבור, האהבה. הוא משתחרר כשמרגישים קרבה, חמלה, מגע רגשי. והטיפול שאני יוצרת בדיוק שם.
כשיש נוכחות, כשיש הקשבה רכה בלי שיפוט, כשיש מי שרואה אותך באמת משהו משתחרר בגוף. זה לא רק תובנה מנטלית  זו חוויה כימית, תחושתית, גופנית:  "אני בטוח. אני אהוב. מישהו נשאר איתי.
וזה בדיוק המקום שבו מתחולל הריפוי. וכשזה קורה האדם מתחיל להרגיש את מה שכל כך התגעגע אליו: להתאהב בעצמו.

❓ למה את מזמינה את המטופל לדמיין את עצמו כילד קטן?

כי ברובנו יש ילד פנימי שלא קיבל מענה. הוא לא נעלם הוא פשוט התחבא. ולפעמים, כל מה שהוא מחכה לו זה שמישהו יבוא לשבת לידו. לא בשביל לשכנע אותו, לא בשביל לחנך אותו אלא פשוט כדי להיות איתו.
כשאדם מדמיין את עצמו כילד, הוא לא בורח מהמציאות הוא פוגש אותה בעומק חדש. וזה הרגע שבו הטיפול הופך לחיבור. לחיבוק פנימי. 

לריפוי אמיתי.

❓ למה את אומרת: "אני רואה אותך ואני נשארת"?

הרבה אנשים חוו שראו אותם ואז הלכו. או שניסו לתקן אותם. או הבהילו אותם בעצות. אבל לפעמים, כל מה שהלב מבקש זה שמישהו יישאר.
אני לא באה לפתור. אני באה להיות. להישאר גם כשהכאב מדבר. להישאר גם כשאת/ה לא יודע מה להגיד. להישאר ולראות.
וזה בדיוק מה שיוצר את האמון. שם מתחילה ההרפיה. ושם, לאט לאט, צומחת האהבה הפנימית.

❓ מה ההבדל בין לייעץ לבין "לשבת לידך ולראות אותך"?

ייעוץ בא מבחוץ.ראייה באה מבפנים.
כשהאדם מולך מקבל עצה הוא שומע פתרון. כשהוא מקבל מבט שמכיל אותו הוא מרגיש שייכות.אני מאמינה שריפוי לא מתחיל ממילים. הוא מתחיל מהיכולת לשהות בדברים להיות איתם, להיות איתך בהם.


❓ איך נראה בפועל תרגול קצר בטיפול שלך?

לפעמים, כל מה שצריך זה רגע לעצום עיניים.לזכור את הרגע שבו מישהו באמת ראה אותך.לשחזר את התחושה בגוף, את הנשימה, את היד שהייתה שם.
ואז, במקום להישאר תלוי באחרים להפנות את המבט פנימה, ולומר לעצמך: "אני כאן. אני רואה אותך. ואני נשארת."
זה תרגול קטן אבל ההשפעה שלו עמוקה. כי הוא מחזיר את החיבוק פנימה.

❓ מה הכוונה שלך ב"הטיפול מייצר אוקסיטוצין"?

אוקסיטוצין הוא ההורמון של אהבה, חיבור וביטחון רגשי. הוא מופרש כשאנחנו מרגישים שמישהו באמת איתנו. לא שופט. לא בורח. פשוט נמצא.
במהלך הטיפול שלי כשאדם יושב עם עצמו ונפגש עם הילדה או הילד הפנימיים, כשיש קבלה עמוקה, מגע רגשי, אמפתיה המוח והלב מפרישים את מה שהגוף הכי חיכה לו: אהבה בלי תנאי.
וזה לא משהו שאני "עושה" זו תגובה טבעית של הגוף, כשהוא מרגיש אהוב, מוכל ובטוח.

❓ אז בעצם… את לא רק מטפלת, אלא גם מלווה להתאהבות עצמית?

אפשר לומר שכן. אבל לא כקלישאה אלא כדרך חיים.
אני יוצרת מרחב שבו אדם יכול לראות את עצמו בעיניים טובות. להרגיש בטוח להוריד הגנות. ולגלות שהוא לא צריך להיאבק כדי להרגיש ראוי. הוא פשוט צריך להיות.
וברגע שהוא מתאהב בעצמו, הכל משתנה: הבחירות, הקשרים, הנשימה, הקול. כי הוא סוף סוף שלם עם עצמו.

❓ מה זה בעצם NLP?

NLP (Neurolinguistic Programming) הוא כלי עדין ועמוק שמבוסס על הבנה פשוטה: הדרך שבה אנחנו חושבים, מרגישים ופועלים  ניתנת לשינוי.
המוח שלנו מקודד חוויות באמצעות שפה פנימית, שכוללת מילים, דימויים, קולות ותחושות.
NLP מאפשר לך:
לזהות דפוסים אוטומטיים שלא משרתים אותך
להבין מה מפעיל אותך באמת (גם כשאת לא מודעת לזה)
ולעדכן את “הקוד הפנימי” כך שתוכלי לבחור אחרת.

זה לא קסם  אבל זה מאוד קרוב לזה, כי זה עובד דרך החושים, הדמיון, והרגש.

❓ למה את עובדת עם הילדה הפנימית?

כי היא שם. כל הזמן.
הילדה הפנימית היא לא זיכרון היא חלק חי ופועם בנפש שלך.
כשהיא לא מקבלת יחס, היא עלולה לצעוק דרך התנהגות: פחד, אכילה רגשית, פרפקציוניזם, תחושת ריק.
אבל כשהיא מרגישה שרואים אותה, כשהיא מקבלת חיבוק היא נרגעת. ואת יכולה לנשום סוף סוף לרווחה.
בטיפול שלי, אנחנו פוגשות אותה. לא כדי לחנך אותה  אלא כדי לאהוב אותה.ואז, הכל משתנה.

❓ מה זה "מרכיבי החושים" ואיך הם עוזרים בטיפול?

כל חוויה רגשית שאנחנו חווים מתרחשת בתוכנו דרך החושים.
כשאני אומרת "זיכרון כואב", הוא עשוי להיראות כמו תמונה כהה,עם קול פנימי כועס ותחושה לוחצת בחזה.
ב־NLP אנחנו לא משנים את הסיפור אלא את איך הוא נחווה דרך החושים.
למשל:
להפוך תמונה כהה לבהירה
להרחיק קול ביקורתי
להפוך תחושה לוחצת לתנועה רכה

וכשאנחנו עושים את זה הרגש משתנה. והחוויה כבר לא עוצרת אותך.

❓ יש צורך להאמין בזה כדי שזה יעבוד?

לא.יש רק צורך להרגיש.
הגוף לא מתווכח עם תרגול שנעשה מתוך נוכחות.את לא צריכה "להאמין בדמיון" או "להבין איך זה עובד" את רק צריכה להסכים להתמסר.
החוויה תעשה את השאר.

לחצו כאן כדי לחזור לדף הבית